בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת השאלה: האם אופי החופה הוא בחירה דתית בלבד, או שמדובר גם בהצהרה אידיאולוגית על הדרך בה אנחנו רואים את עצמנו כישראלים וכיהודים ב־2025? יצאנו לשוחח עם עורכי טקסים שונים, רבנים ומנחים משלל קצוות הקשת- כדי לשמוע מהם איך הם רואים את החופה היום, ואיך לדעתם היא צפויה להראות בעוד עשור.
עבור הרב הרפורמי
מורי לידר, החופה היא לא רק טקס הלכתי או אירוע משפחתי, אלא בראש ובראשונה רגע זוגי אינטימי. לדבריו "בלי אהבה של הזוג עצמו והרצון שלהם לקדש זה את זו, לא ישאר מהטקס דבר". לידר מדגיש כי יש מקום לשחק עם יתר המרכיבים שמרכיבים את הטקס: אפשר להוסיף ברכות אישיות, שירים, טקסים סמליים או אפילו נאומים של חברים, אבל הליבה חייבת להישאר מחויבות של בני הזוג זה לזו.
ומה לגבי בחירת הרב או המנחה, האם זו בחירה אידיאולוגית?מורי לידר משיב: "אני לא חושב שזו בהכרח בחירה אידיאולוגית. הרבה פעמים זה קשור למסורת המשפחתית או פשוט לחיבור אישי. החופה היא רגע רוחני ואינטימי, לא הייתי מכניס אותה למשבצת של בחירה אידיאולוגית".
ואיך לדעתך יראו החופות בעוד עשור?
"העתיד שייך לחופות אותנטיות יותר, כאלה שמשלבות בין המסורת היהודית לבין ביטוי אישי של בני הזוג". לידר מסביר שדווקא היכולת לבחור, להוסיף טקסים קטנים, לנסח ברכות אישיות או להכניס רגעים שמבטאים את מי שהזוג באמת, היא זו שמחזקת את החיבור ליהדות.
"כשזה נעשה מתוך אהבה, גמישות ורצון כן להתחבר, הזהות היהודית לא נחלשת אלא להיפך, מקבלת עומק חדש". לכן, בעוד עשור נוכל לראות יותר ויותר זוגות שעולים לחופה עם שילוב בין טקס מסורתי לבין רגעים אישיים מרגשים, ויוצרים חוויה ייחודית שמספרת את הסיפור שלהם".
בארגון הויה- טקס ישראלי רואים את החופה בראש ובראשונה כאירוע תרבותי־קהילתי. מבחינתם, מדובר בטקס שכולל בתוכו כמה רבדים במקביל: אישי, זוגי ומשפחתי- אבל לאו דווקא דתי.
לדברי עורכי הטקסים
בהויה, עצם הבחירה במנחה חילוני או רב עצמאי היא לעיתים אידיאולוגית, גם אם הזוגות עצמם לא תמיד מנסחים זאת כך. "כשאתה בוחר להינשא מחוץ לרבנות, אתה בעצם בוחר איזו תרבות מתאימה לך, גם אם לא תמיד תגדיר את זה כך באופן מפורש", הם מציינים.
בהויה מספרים שזוגות רבים מבקשים להכניס לטקס נדרים אישיים, טקסטים שכתבו בעצמם, או סמלים שמחברים אותם למשפחה ולחברים. "אנחנו מאמינים שזה לא רק מותר בחופות בישראל של היום, אלא הכרחי. החופה חייבת להרגיש של הזוג, לא של אף אחד אחר".
איך לדעתכם יראו החופות בעוד עשור?
בארגון מאמינים שבעוד עשור נראה יותר ויותר חופות אישיות, גמישות ומגוונות, עם שילוב רחב של מסורת לצד חידושים. לדעתם, "החופה בישראל הולכת ונעשית חופשית יותר, מותאמת יותר ובעיקר משקפת את הזהות האישית של בני הזוג".
הרב יהודה מחפוד מביא זווית אחרת לגמרי: שורשית, הלכתית ועמוקה. לדבריו, החופה אינה רק טקס שממסד את הקשר מבחינה חוקית אלא חיבור אינסופי בין שתי נשמות,
ממש כמו החיבור בין אדם הראשון לחוה אשתו, שהיה ברמת "ידיעה", חיבור עמוק שלא ניתן לנתק.
הוא מביא את הפסוק מהגמרא: "איש ואישה זכו- שכינה ביניהם". החופה היא הסמל לכך שהקשר הזוגי איננו רק בין בני הזוג עצמם, אלא חלק ממשהו גדול יותר. כשזוג מתחתן ובא בברית הנישואין, הוא בעצם מכניס את אלוקים אל תוך הבית הפרטי שלו.
עם זאת,
הרב יהודה מחפוד אינו מתעלם מהשינויים החברתיים שהולכים ונהיים נפוצים יותר ויותר ומשפיעים גם על החופות בימינו. הוא משתף שיש זוגות שמבקשים טקס קצר, יש כאלו שמעוניינים בחופה ארוכה עם סמלים לזכר יקיריהם שאינם, ויש זוגות שבוחרים דווקא ברבנים מסוימים (למשל רבנים צבאיים) כדי להדגיש את הזהות הלאומית. "התפקיד שלי, הוא להקשיב, להבין מה הזוג צריך, ולבנות עבורם טקס שמכבד אותם ואת רוח היהדות".
איך לדעתך יראו החופות בעוד עשור?
הרב מאמין שבעשור הקרוב ייעלמו המחיצות בין זרמים ועדות שהיינו רגילים לראות בחופות. "אם לפני עשור היינו רואים חופות עדתיות בלבד: ספרדים עם ספרדים, אשכנזים עם אשכנזים, היום זה מתחיל להתמזג".
הוא מציין שבשנתיים האחרונות, עם ישראל עובר 'ניתוח לב פתוח' ששובר את כל המחיצות, ועוזר לכולנו למוטט את התפיסות וההשקפות השונות, ולהתאחד כעם אחד, תהליך שבעיניו מבורך: "בסוף כולנו מעוניינים בחיבור אמיתי, בלי מחיצות".
בסוף כל הדיונים על מסורת מול חידוש, דת מול תרבות ומה יישאר בעוד עשור, יש משהו אחד שמחבר את כולם: הרצון לעמוד יחד מתחת לחופה, להסתכל זה לזו בעיניים, ולומר בהתרגשות "אנחנו בוחרים זה בזו".
בין אם תעמדו מתחת לכוכבים או באולם מפואר, עם רב או עם מנחה חילוני, החופה היא המקום שבו אתם כותבים את הפרק הראשון בספר הזוגיות שלכם, ואין נוסחה אחת לאהבה- יש רק את הסיפור שלכם.