החתונה שלי בדרך שלי

אני שלי, מנהלת מועדון הכלות של מתחתנים למען מתחתנים, כלה בעבר וחובבת חתונות מושבעת בהווה! בכל חודש אני סוקרת עבורכן את הפוסטים הבולטים ביותר בקהילה שלנו- אלה שמעוררים השראה, מעלים נקודות חשובות ובעיקר גורמים לנו להרגיש שאנחנו לא לבד בתהליך.

הכלה הראשונה שלנו להיום היא עדן כהן, בעוד פחות מחודש היא תעמוד מתחת לחופה עם יניב, בחתונת צהריים צבעונית ומלאת אופי- כזו שכבר מההשראות שלה מרגישה מדויקת לה וגורמת לנו להתרגש. 

בתוך תהליך ארגון החתונה, עדן בחרה ללכת על תפירה אישית ולעצב שמלה מאפס. אחרי חודשיים עמוק בתוך התהליך, היא הבינה שלא מדברים מספיק על הדרך עצמה: על מדידות, על בלת"מים, על לוחות הזמנים, על כימיה עם התופרת, ועל ההבנה שמה שמדהים בפינטרסט לא תמיד נכון לגוף שלך. היא כתבה מדריך כן ואמיתי. כזה שלא עושה אידיאליזציה, אלא מכין אותך לתהליך.

״המדריך המלא לעיצוב ותפירה אישית של שמלת הכלה 👰🏻‍♀️🪡
אחרי חודשיים עמוק בתוך התהליך של עיצוב שמלת כלה מאפס, הבנתי שיש כמה דברים שאף אחד לא אומר לך מראש ומאוד חשוב לדעת לפני שצוללים לתהליך. אז כותבת לכן את המדריך הקטן שלי, שנכתב מתוך ניסיון, הצלחות וגם טיפה אכזבות שלב אחרי שלב: 

"הטיפים הקטנים שעושים את ההבדל: 

✨החל מהמדידה השניה את צריכה להגיע עם הנעליים, המחטב, והחזייה שתלבשי בערב עצמו. זה חשוב מאוד בשביל להבין את הנפילה של הבד ולגזור מכפלת. מעכשיו את מגיעה איתם לכל מדידה 🙂 

✨למדידה שלישית תגיעי גם עם האקססוריז שאת מתכננת לענוד בחתונה ככה תוכלי לדעת אם זה עובד או שאת צריכה לחפש משהו אחר. 

✨לכל מדידה תביאי איתך מלווה אחת גג שתיים שאת סומכת על הטעם שלהן, אבל אל תביאי גדוד. יותר מדי דעות רק יבלבלו ויערערו את התחושת ביטחון שלך. 

זה תהליך אישי ומטורף שמאפשר לך להביא את עצמך לידי ביטוי. תהני מהדרך, מהיצירה ומהעובדה שלא תהיה עוד כלה אחת בעולם שתיראה בדיוק כמוך! ❤️ יש כאן עוד כלות שמעצבות לבד? אשמח לשמוע טיפים שלכן בתגובות! 👇".

איזה מילים חכמות. עיצוב ותפירה מאפס זה לא רק עניין של בד וגזרה. זה תהליך של דיוק עצמי. של להכיר את הגוף שלך, להסכים לשנות תוך כדי, להקשיב לבעלת מקצוע אבל גם לאינטואיציה שלך. אהבתי במיוחד את הדגש על מדידות מוקדמות במקומות שונים, על תקשורת פתוחה עם המעצבת, ועל זה שלא כל מה שמדהים בפינטרסט בהכרח נכון לנו במציאות. זה כל כך נכון ולא תמיד מדברים על זה. 

הכלה השנייה שלנו היא ליבי ג'רבי, כלה חדשה במועדון שמגדירה את עצמה ככלת חמ"ל, מה זה אומר? שכל החלטה שלה מבוססת על אינספור בדיקות ושיטוטים באינטרנט. מאחורי הארגון המדויק, הטבלאות והטלפונים מסתתרת בחורה שיודעת בדיוק מה היא רוצה- חתונה איכותית, פשוטה ומלאת אהבה, כמו של פעם. 

אז במסגרת המחקר המעמיק ואחרי שלבי הספקים והעיצוב, הגיע הרגע ה"תכלסי" בצ'ק ליסט- להחליט על אופי הטקס והרישום. ליבי וגל ארוסה ידעו שהם רוצים להתחתן דרך הרבנות, אבל בחרו לעשות את זה בדרך שמתאימה להם. לא רק "לסמן וי", אלא להבין, לשאול, לבחור. במקום לנהל את הפרוצדורה לבד, הם פנו לארגון צהר ומתוך זה יצאו למסע מעניין, פרוצדורלי אבל גם משמעותי.

"אמ;לק - פתחנו תיק ברבנות 😊 #גליבי_החתונה_בהקרנת_בכורה
אז אחרי כמה שבועות שלא היה לי במה להתעסק- השבוע מצאנו את עצמנו מתעסקים המון!

- עיצבנו הזמנה.
- הלכנו לראות את הוילה שאתארגן בה (ועשינו חזרות על המפגש 🤭🤭).
- תיאמנו לנו טעימות לעוד המון זמן.

אבל הדבר הכי מרגש היה להתחיל את התהליך האמיתי שלשמו התכנסנו, להיות נשואים. ידענו תמיד שהחתונה שלנו תהיה דרך הרבנות, אבל אף פעם לא ידעתי כמה פרוצדורות זה מצריך. אני אוהבת כל מה שקשור בלארגן, בטבלאות, בסידור, בהצלבות, אבל זה הרגיש לי גדול עליי. וגם הרגשתי שהכל עולה הרבה כסף.

ואז נזכרתי שפעם חברה המליצה לי על ארגון רבני צהר- ארגון שמטרתו לגשר ולקרב בין חילוניים לחתונה כדת משה וישראל. התקשרנו לברר והסבירו לנו את התאריך ואת המחירים (ספויילר- כולם מתנדבים שם), ואז פתחנו תיק בצהר וקבענו פגישה להתחלת המהלך".

"בחמישי האחרון סוף סוף הגיע הרגע המיוחל של הפגישה ועל הבוקר התייצבנו במשרדים המהממים שלהם בתל אביב. פגשנו שם שם אישה מקסימה שהסבירה לנו על הארגון ועל מטרתו והתחלנו בחלק ה"קשה", הכל בליווי שלה- היא מילאה לנו את הטפסים (בנוכחותנו כמובן), איתרה את תעודות הנישואין של ההורים ועזרה לנו לשלם את האגרה לרבנות.

לאחר מכן הסבירה לנו אילו עוד שירותים הם מציעים: "שידוך" של רב מחתן לאירוע שלנו והדרכת כלות/כלות וחתנים לבחירת הזוג. החלטנו ללכת עם שניהם. כמו שאמרתי- הכל בהתנדבות, כאשר כל המתנדבים עובדים ו/או משרתים בצבא ותורמים למדינה ונותנים מזמנם הפרטי כדי לשמח זוגות באחד מהימים המאושרים בחייהם.

בסוף התהליך קורה הדבר המרגש ביותר- מעלים שני עדים חברים (לא קרובי משפחה) בשיחת וידאו להעיד שאנחנו יהודים, רווקים וחמודים ונכונים להינשא.

קיבלנו כתובה לשמור עליה וגם הסכם לחתום עליו בשם "הסכמאהבה" - מטרתו למנוע "עגינות" ולהבטיח הוגנות לשני הצדדים במידה והזוג בעתיד (שלא יקרה) יחליט להתגרש. ממה שהבנתי לא חייבים לחתום על זה.

וזהו, מפה אין דרך חזרה 🤭🤭 זאת הדרך שבה אנחנו בחרנו להתחתן, מה שהתאים לנו ומרגיש לנו הכי נכון. מכירה הרבה שבחרו אחרת - ניהול ישיר דרך הרבנות, דרך ארגון חופות, חתונה אזרחית לחלוטין, נישואין בקפריסין או דרך יוטה ואני בטוחה שיש עוד המון.

באיזו דרך אתם בחרתם? האם ניהלתם את הפרוצדורה בעצמיכם או דרך מתווך?".

יש היום כל כך הרבה דרכים להתחתן: דרך הרבנות, דרך ארגונים מלווים, חתונה אזרחית, קפריסין, יוטה. והיופי שיש בחירה. וזו אולי אחת הבחירות הזוגיות הראשונות והמשמעותיות בדרך לחיי נישואים משותפים.

הכלה השלישית שלנו היא אלינור אשטון, כלה ותיקה במועדון ואם יש משהו שאנחנו מחכים לו כל שבוע זה לפוסטים שלה, שתמיד מביאים לקהילה זווית מעניינת, מידע שלא הכרנו, משהו שאנחנו חייבות לקרוא או לשמוע. אלינור תודה שאת מעשירה אותנו בכל שבוע מחדש! 

ובהמשך לכך, אנחנו כקהילת כלות וכנשים בכלל רגילות לדבר על ביטחון עצמי, על גוף, על גזרות. אבל נראה שפחות מדברות על כסף ועל גבולות. אלינור שיתפה פוסט חשוב במיוחד על חיפוש שמלת הכלה שלה לא מהמקום של "מה מחמיא", אלא מהמקום של ערך עצמי.

"רוצה לשתף משהו שחשוב לי, במיוחד למי שבדרך 🤍
לקח לי הרבה זמן למצוא את שמלת הכלה שלי. כולם כל הזמן אמרו לי: "יהיה לך הכי קל, את רזה", אבל האמת? ממש לא היה לי קל. לא בגלל שלא אהבתי את השמלות, אלא כי לא הייתי מוכנה לתת יד למחירים המטורפים והעושק ההזוי שיש בשוק הכלות.

הייתי במקומות, מדדתי, התרגשתי, אפילו התאהבתי, אבל לא סגרתי, כי ידעתי בלב שאני לא רוצה להיות חלק מזה. והיום אני כל כך שמחה שהתעקשתי, בסוף מצאתי שמלה מדהימה, מסטודיו מוכר, בפחות מ־5,000 ₪ (!!) שכמובן שאפשר גם למכור אחרי.

המסר שלי לכלות: אל תתייאשו. באמת. יש כל כך הרבה אופציות סטודיואים קטנים, קולקציות ישנות, יד שנייה, תופרות, בנות שמוכרות שמלות מושלמות. התחושה שהייתה לי הכי חשובה בכל התהליך? לא לצאת פראיירית והיא הייתה שווה לי הכול 💫

ועכשיו מסקרן אותי לשמוע , איזו תחושה הכי חשובה לכן בתהליך שלכן?".