אחד הדברים היפים בתקופת האירוסין הוא שאין באמת דרך אחת לחגוג אותה. יש זוגות שבוחרים ללכת על מה שמוכר, ויש כאלה שלוקחים את החגיגות לכיוון קצת אחר, כזה שמשקף את הסיפור שלהם והופך את החוויה לאישית ומיוחדת יותר.
במקום ללכת על פורמט קבוע מראש, הם בוחרים ליצור אירועים שמספרים משהו על מי שהם: על החברים שמלווים אותם, על המסורת שממנה הגיעו או על הדרך הייחודית שבה בחרו להתחיל את החיים המשותפים.
מסיבת רווקות ומסיבת רווקים בנפרד היא כבר מזמן ברירת המחדל, אבל עבור אוריאן ובן זוגה היא פשוט לא הרגישה נכונה. לשניים יש חבורת חברים משותפת גדולה במיוחד, חברי ילדות שמלווים אותם במשך שנים ומהווים חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם. במקום להתפצל לשתי חגיגות שונות, הם החליטו לחגוג יחד עם כל האנשים שהיו חלק מהסיפור שלהם לאורך הדרך.
הם שכרו את וילה מהצהריים ועד הלילה, עם בריכה, ג'קוזי וקריוקי, ויצרו אירוע באווירה יוונית עם מיתוג מלא. גם האוכל היה חלק מהחוויה: במקום להזמין קייטרינג, החברים הכינו יחד בשרים ותוספות.
אוריאן מספרת שהבחירה במסיבה משותפת הגיעה באופן טבעי לחלוטין. כשהחברים הקרובים הם אותם חברים עבור שניהם, היה להם ברור שהם רוצים לחגוג יחד ולא בנפרד. עבורם, האירוע הזה לא היה רק מסיבת רווקים ורווקות, אלא עוד זיכרון משותף עם האנשים שליוו אותם לאורך כל הדרך.
עבור אלינור, החינה הייתה הרבה יותר מעוד אירוע בדרך לחתונה. מתוך רצון להתחבר לשורשים המשפחתיים שלה, היא ובן זוגה בחרו לקיים חינה הודית מסורתית ולהכניס אל תוך החגיגות מנהגים, סמלים ואלמנטים תרבותיים בעלי משמעות.
לקראת האירוע הם רכשו תלבושות מסורתיות מהודו והשקיעו בעיצוב שיחבר את האורחים לחוויה ההודית כולה. אחד המנהגים המיוחדים בחינה ההודית הוא טקס הברכות, שבמהלכו מפזרים על בני הזוג אורז צבעוני. לצד האורז נהוג להעניק ברכות ומתנות, ובמקרים רבים גם להניח על האורז כסף שנתרם לאחר מכן לבית כנסת או לאנשים הזקוקים לו.
לא מדובר רק בטקס צבעוני ומרשים. לכל אחד מהמרכיבים יש משמעות סמלית: האורז מסמל שפע, פרנסה ופוריות, הסוכר והממתקים מסמלים חיים מתוקים, הדגנים והקטניות מסמלים ביטחון ושגשוג, והכורכום מסמל בריאות, טוהר והגנה.
דרך הבגדים, המנהגים והסמלים המסורתיים, אלינור יצרה אירוע שחיבר בין המשפחה, התרבות והסיפור האישי שלה, והפך את החינה לחוויה הרבה מעבר לחגיגה רגילה.
ליז ובן זוגה אלעד ידעו מראש שהם לא יתחתנו דרך הרבנות. מכיוון ששניהם אינם יהודים, הם חיפשו דרך חוקית, פשוטה ונגישה להינשא באופן אזרחי. אחרי שבדקו אפשרויות שונות של נישואים בחו"ל, הם גילו פתרון מדהים: נישואים אזרחיים ביוטה שבארה"ב, דרך שיחת זום.
בניגוד לטיסה לחו"ל, התהליך אפשר להם להינשא באופן חוקי מרחוק, בלי להקדיש לכך חופשה שלמה, להתמודד עם בירוקרטיה מורכבת או לשאת בעלויות גבוהות. לאחר לא מעט בירורים, הם הבינו שזו האפשרות שהכי מתאימה להם.
בני הזוג תכננו לשלב את הטקס במסגרת החתונה הגדולה שלהם, כשהחברים הקרובים ישמשו כעדים. אלא שאז המציאות שינתה את התוכניות והחתונה הגדולה נדחתה בעקבות המלחמה. טקס הזום כבר היה קבוע ולא ניתן היה לדחות אותו מבלי להתחיל את כל התהליך מחדש.
במקום לוותר על הרגע, ליז החליטה להפוך אותו לחגיגה קטנה משלהם. היא מצאה שמלה, השאילה הינומה, הזמינה חברים להגיע אליהם הביתה ושלחה קישור זום לכל מי שלא יכול היה להיות שם פיזית. החברים הכינו אוכל, בני הזוג הצטלמו לפני הטקס, כתבו נדרים אישיים והחליפו טבעות מול האנשים הקרובים אליהם ביותר, שחלקם הצטרפו מרחבי הארץ והעולם דרך המסך.
מה שהתחיל כבחירה לא שגרתית במסלול נישואים אזרחי, הפך בסופו של דבר לאירוע אינטימי, מרגש ובלתי צפוי, כזה שקיבל חיים משלו והפך לחלק משמעותי מהסיפור שלהם.
שלושת הסיפורים האלה נראים שונים לחלוטין זה מזה. אחד נולד מתוך חבורת חברים משותפת, השני מתוך חיבור למסורת משפחתית, והשלישי מתוך רצון למצוא פתרון פשוט ונגיש לנישואים אזרחיים. אבל לכולם יש מכנה משותף אחד: אף אחת מהכלות לא שאלה מה נהוג לעשות, אלא מה מרגיש נכון עבורה.
אולי זו בדיוק הסיבה שהאירועים האלה נשארו כל כך זכורים. כי בסופו של דבר, החגיגות שמסביב לחתונה לא חייבות להיראות כמו של כולם. לפעמים דווקא כשעושים מקום לסיפור האישי, נוצרים הרגעים שהכי זוכרים.