היא הזמינה את הטיסה. הוא הביא את הטבעת
עדן ויניב הכירו לפני שבע שנים, כשעדן הייתה סטודנטית לתעשייה וניהול ויניב כבר עבד בחיפה. די מהר הם ידעו שזה רציני, אבל לימודים, קורונה והחיים עצמם דחו שוב ושוב את החתונה- עד שב 2024 יניב החליט שהגיע הזמן.
כשהגיעה ההצעה, הוא כבר היה די מאורגן: ההורים ידעו, הטבעת נקנתה לפי תמונה שעדן שמרה, ונשארה רק שאלה אחת - איפה מציעים?
בשביל תמונה כזו היה שווה לקום בשש
ואז עדן, בלי לדעת, פתרה לו את זה. אחרי ששמעה קולגה מתלהב מהעיר בודפשט שבהונגריה, היא הזמינה לשניהם כרטיסי טיסה. מבחינת יניב, הלוקיישן נסגר. עכשיו היה צריך רק לגרום לה להגיע להצעה בלי לחשוד...
ופה היה ליניב יתרון מקצועי נחמד: הוא צלם, ועדן כבר הייתה רגילה לכך שהם נוסעים יחד למקומות יפים כדי לצלם שם. אז בבוקר אחד בבודפשט הוא הציע שיקומו בשש וייסעו למצודת הדייגים, כדי להספיק לצלם אותה כשהיא עדיין ריקה מאנשים. עדן לא חשדה בכלום. מבחינתה זה היה, כמו שהיא מתארת בחיוך "עוד סשן צילומים על הבוקר".
הם הגיעו, יניב הוציא את המצלמה והתחיל להתעסק בציוד כאילו עוד רגע מתחילים לצלם. רק שבמקום להרים את המצלמה, הוא כרע ברך. בקיצור, עדן בחרה בלי לדעת את היעד להצעה, ויניב ניצל את המקצוע שלו כדי לבנות סיפור כיסוי מושלם.
הם רצו אביב. המציאות רצתה ספטמבר
אחרי ההצעה הם התחילו לחפש מקום לחתונה, עם ויז'ן מאוד ברור: ירוק, פתוח, פרחוני ובעיקר אביבי. הם ראו כחמישה אולמות באזור הצפון, ובסוף חזרו דווקא לראשון שראו -
שמורתה. המיקום התאים למשפחות שמגיעות מחיפה ומטבריה, המקום התאים לאווירה שחיפשו, והתאריך נקבע למרץ 2026.
ואז המציאות החליטה להתערב בתוכניות. בעקבות המלחמה עם איראן החתונה נדחתה ל 10 באפריל, וכשהמצב נמשך מעבר לצפוי, גם התאריך הזה כבר לא היה רלוונטי. אחרי עוד שינוי תוכניות, החלום על חתונת אביב התחלף בחתונת ספטמבר- אבל, כפי שעדן ויניב כבר למדו בדרך לחופה, התאריך יכול להשתנות. החתונה שהם רצו- פחות.
כשהדרך לחופה מתארכת, טוב שיש עם מי לעבור אותה
כשעדן הצטרפה
למועדון כלות מספרות במאי 2025, היא כנראה לא דמיינה כמה זמן הקבוצה עוד תלך איתה בדרך לחופה. עד שהחתונה הגיעה, היא כבר הספיקה לעבור שלושה מחזורים במועדון, להכיר יותר מ- 30 כלות, ולחוות שלוש דחיות של החתונה.
ובשלב הזה, אלו לא היו רק בנות שמתכננות חתונה במקביל אליה. כשהתאריך הראשון נדחה, חברות המועדון שלחו לה מתנה כדי להרים לה. כשהגיע החשש מגשם, הן היו שם להרגיע. ובכל פעם שעלתה עוד התלבטות, שינוי או אתגר בדרך, היה לעדן עם מי להתייעץ, ובעיקר עם מי לדבר בלי להסביר יותר מדי למה משהו שנראה קטן מבחוץ מרגיש כרגע כל כך גדול.
"אף אחד לא באמת מלמד אותך איך מתכננים חתונה, ובטח שלא מה עושים כשפתאום צריך לדחות אותה", אומרת עדן. דווקא הניסיון של כלות אחרות עזר לה להבין שעם כל הבאסה, מבחינה לוגיסטית אפשר לעבור גם את זה. הצעד הראשון היה לבדוק זמינות מול המקום, ומשם לעבור ספק- ספק ולבנות מחדש את התאריך.
ופה הגיעה אחת ההפתעות הטובות של הסיפור: כולם זזו יחד עם עדן ויניב. בשמורתה, הלוקיישן שבחרו, שמרו עבורם על תנאי העסקה ועזרו למצוא תאריך שישי חדש. "עמרי מנהל המקום אמר לי: תנשמי, אנחנו נעזור לך להתחתן מתי שאת רוצה", משתפת עדן. וכך, במקום לפרק חתונה שלמה ולהתחיל מחדש, הם הצליחו להעביר אותה לתאריך אחר.
ואחרי כל כך הרבה חודשים, מחזורים, תאריכים ושיחות, היה די מתבקש שהסיפור הזה יסתכם גם ביחד: חברות משותפות מהמועדון הגיעו לחגוג עם עדן ויניב בחתונה עצמה, וגם שלי- מנהלת קהילת הזוגות ומועדון הכלות ועידן- שותפה בניהול המועדון, הופיעו, דבר שלא קורה בדרך כלל, אחרי שהקשר כבר מזמן חרג מהיכרות של כמה חודשים סביב ארגון חתונה.
כשגם החתן מכיר את הצד של הספקים
יש עוד פרט שהפך את תכנון החתונה שלהם לקצת שונה: יניב בעצמו מגיע מעולם החתונות. במשך תקופה הוא עבד כצלם ב
כתום צלמים, ורבים מהספקים בחתונה היו אנשים שהכיר מהעבודה.
לכן, כשנבחר צוות הסטילס, זו הייתה סגירת מעגל מושלמת. בין הצלמים היו דורי אהרון ואיתמר טל, שניים מהאנשים שמהם יניב למד את התחום. את הווידאו צילם עמי אהרונוביץ, שעדן מתארת כמי שהצליח להוריד לחץ והרגיש ביום עצמו כמו חבר קרוב. את המוזיקה הפקיד הזוג בידי דיג'יי שיר פרץ, שליוותה אותם לאורך הדרך, עזרה גם עם המלצות לחינה ושלחה להם שאלון כדי לפצח את הטעם המוזיקלי שלהם.
אבל מי שקיבלה מעדן את המפתחות ביום עצמו הייתה
סהר מפלפלת. היא דווקא לא הייתה פנויה בתאריך הראשון- ורק בעקבות הדחייה נפתחה האפשרות לעבוד יחד. אחרי כמעט שנתיים של תכנון, זה היה בדיוק מה שעדן הייתה צריכה: מישהי שתיקח ממנה את המושכות. "כשסהר נכנסה לתמונה, סוף סוף הצלחתי לשחרר את הקונטרול פריק", היא מספרת.
שמורתה גן אירועים | תמונה: פלפלת
שמורתה גן אירועים | תמונה: פלפלת
לוק אחד, אבל שיהיה ה-אחד
הדרך לשמלת הכלה לא הייתה פשוטה. כשעדן התחילה להסתובב בין סטודיואים, היא גילתה שלא בכל מקום יש שמלות במידה שלה שאפשר למדוד. שוב ושוב ביקשו ממנה להסתכל על דגם שלא מתאים למידותיה ו"לדמיין" איך הוא ייראה עליה.
"זה הרגיז אותי" היא משתפת, "לא יכולתי יותר לשמוע על לדמיין את הלוק". אז היא החליטה להפסיק לחפש שמלה קיימת וליצור אחת בעצמה. אל איילת אהבים היא הגיעה עם כיוון ברור: אילו בדים היא אוהבת, מה חשוב לה בגזרה ואיפה היא לא מוכנה להתפשר. משם השתיים התחילו לבנות יחד את השמלה - כזו שמתאימה לעדן, ולא דורשת ממנה להתאים את עצמה אליה.
על דבר אחד עדן הייתה סגורה במיוחד: היא רוצה שמלה אחת. כמו כמעט כל החלטה בדרך לחתונה, גם נושא הלוק השני עלה בשיחות במועדון - היו כלות שסיפרו ששמחו להחליף למשהו קליל יותר בריקודים, ואחרות שבחרו להישאר עם אותה שמלה כל הערב. עדן הקשיבה, התלבטה והבינה שהיא לגמרי במחנה השני: אם זו שמלת החלומות שלה, היא רוצה להישאר איתה. מכאן גם נולד האתגר שהציבה לאיילת: ליצור שמלה עם הנוכחות של לוק ראשון והנוחות של לוק שני.
אותו קו המשיך גם באיפור ובשיער. את אור אסייג עדן הכירה דרך האינסטגרם, והגיעה אליה עם דרישות מאוד ברורות לגבי המראה שהיא רוצה. אור, כך עדן משתפת, ידעה להקשיב, לדייק וגם להפוך לעוד מלווה בתוך הבוקר של החתונה. והתוצאה קיבלה מעדן אולי את המחמאה הכי טובה שאפשר לתת ללוק כלה: "הרגשתי מאוד אני, בגרסה הכי יפה שיכולה להיות".
מי צריך פינטרסט כשהכישרון נמצא במשפחה?
הקונספט של החתונה התחיל מפרחים, אבל במקרה של עדן ויניב היה להם גם סיפור משפחתי. אחותו של יניב- עידן שתיל ציירה במיוחד את הפרחים שהפכו לשפה הגרפית של האירוע- מהתפריטים ושלט הכניסה ועד השילוט- ומיכל בנבנישתי, בת דודתה של אמה של עדן, לקחה אותם אל העיצוב עצמו.
משם הפרחים כבר היו בכל מקום: בגווני פסטל על השולחנות, בקבלת הפנים ובחופה, בשיער של עדן ובדש של יניב. גם האורחים יכלו להתקשט בפרחים, בזכות עמדת שזירה שהוצבה בכניסה לאירוע. כשהמקום התחיל לקבל מהם את הכינוי "יער קסום", עדן הבינה שהוויז'ן עבר. לצד הפרחים שולבו גם שורות משירים ישראליים שהם אוהבים, כך שכמעט בכל פינה חיכה עוד פרט קטן מהם.
בחינה לעומת זאת, השניים הלכו לכיוון אחר לגמרי: אירוע משפחתי של כ- 80 איש בטבריה, עם 12 קילו עוגיות שאמא של עדן הכינה ממתכונים משפחתיים וכלים מביתה של אחות סבתה שעלתה ממרוקו. כאן לא היה צריך להמציא קונספט- המשפחה עצמה הייתה הקונספט.
ואז יניב התחיל לצעוד לעברה
אחרי כל הפרטים שתכננו והשקיעו בהם, הרגע שעדן חיכתה לו יותר מכולם נמשך בסך הכול כמה שניות: הרגע שלפני החופה. היא עומדת על המדרגות ומחכה. יניב נמצא מולה, ליד החופה, ואז מתחיל לצעוד לעברה. וביניהם, משני הצדדים, נמצאים האנשים שהם הכי אוהבים - כולם מסתכלים עליהם, מחייכים ומחכים יחד איתם לרגע שבו ייפגשו.
"איזו עוד הזדמנות יש לרכז את האנשים האהובים בעולם במקום אחד?", משתפת עדן. מבחינתה, המראה של יניב צועד אליה כשכל האנשים הקרובים אליהם מקיפים אותם היה "תמצית הרגש והאהבה שיש לאדם בחיים".
וגם כשהגיעו לחופה עצמה, היה להם חשוב שהיא לא תרגיש כמו טקס שאפשר להעתיק. הרב חיים ציוני, שחיתן קודם לכן גם חברים קרובים שלהם, ביקש מהחברים לכתוב כמה מילים על עדן ויניב כזוג, ושילב את התשובות בטקס. עדן ביקשה גם להעניק ליניב טבעת, וכך החופה קיבלה בדיוק את הטון שהם חיפשו- אישי, קליל ומכבד, עם מקום לסיפור שלהם בתוך הטקס.
ספר בהפתעה וחלה לשבת: המתנות עם הסיפור
אם עד עכשיו נדמה שהפרחים היו הכוכבים של הקונספט, חכו למתנות שקיבלו האורחים. אמה של עדן הייתה מנהלת ספרייה בטבריה, ובמשך שנתיים (!) השתיים אספו יחד מאות ספרי יד שנייה. לקראת החתונה, שנערכה שלושה ימים בלבד לפני יום כיפור, כל ספר נעטף בנייר בלי לגלות מה מסתתר בפנים והפך ל- ספר בהפתעה.
הקונספט היה פשוט: בוחרים ספר בלי לדעת מה קיבלתם. אהבתם? הרווחתם. פחות התחברתם? מעבירים אותו הלאה ונותנים לסיפור להמשיך לקורא הבא. כך נכנס לחתונה גם ערך שהיה חשוב לעדן וליניב של שימוש חוזר ואקולוגיה. והאורחים? הם לגמרי נכנסו למשחק. עדן מספרת שהספרים נחטפו, ובשלב מסוים אפילו נרשמו ויכוחים קטנים סביב השאלה מי לוקח איזה ספר.
אבל הספרים לא היו הדבר היחיד שחיכה להם בדרך הביתה. בגלל שזו הייתה חתונת שישי, עדן ויניב דאגו שכל אורח יצא גם עם חלה לשבת, ולצדה חיכו פרחים, עציצי תבלין, מניפות ומאווררים - המשך ישיר לאותה שפה צבעונית של האירוע.
"חשבנו על האורח שבא ולא יספיק לקנות חלה לשבת, או זה שירצה להעביר את יום כיפור בכיף עם ספר", מספרת עדן (החתונה היתה 3 ימים לפני יום כיפור). דווקא הפרטים הקטנים האלו מספרים לא מעט על החתונה כולה: בין כל הפרחים, המיתוג וההפתעות, הם כל הזמן חשבו גם על מי שבא לחגוג איתם.
המרציפנים שחיכו שנתיים במקרר לרגע הנכון
ויש עוד גימיק חמוד שמחזיר אותנו בדיוק למקום שבו הסיפור התחיל. בטיול ההוא לבודפשט ב-2024, עדן ויניב קנו שתי דמויות מרציפן של חתן וכלה. עדן הכירה את המנהג מהמשפחה, והשניים החליטו לשמור אותן ליום החתונה.
וכך, שתי דמויות מתוקות הצליחו לעשות את מה שכמה מתאריכי החתונה שלהם לא הצליחו: לשרוד שנתיים ולחכות בסבלנות לרגע שלהן. ביום החתונה הן סוף סוף יצאו מהמקרר ועלו על העוגה. איתן שחזרו עדן ויניב תמונה ישנה של סבא וסבתא של יניב חותכים את עוגת החתונה שלהם- ומשם, עם החיבור הקטן הזה בין שתי חתונות ושני דורות, פתחו את הריקודים.
והנוסטלגיה המשפחתית לא עצרה שם. כבר בכניסה לאירוע חיכתה לאורחים עמדת האהבות שהיו כאן לפנינו, עם תמונות החתונה של ההורים, הסבים והסבתות משני הצדדים. כך, בדרך לחופה של עדן ויניב, בני המשפחה פגשו לרגע גם את החתונות שקדמו לה- ואת כל הסיפורים המשפחתיים שהובילו עד אליהם.
לסיכום, אחרי שבע שנים ביחד, כמעט שנתיים של תכנון ויותר מתאריך אחד שסומן ונמחק מהיומן, עדן ויניב סוף סוף קיבלו את יום שישי שלהם. הוא אולי לא הגיע באביב כמו שתכננו, אבל עם יער של פרחים, האנשים שהם אוהבים וכל כך הרבה חתיכות קטנות מהחיים שלהם בפנים- קשה לחשוב על חתונה שיכלה להיות יותר שלהם.
עדן ויניב, חיכיתם לא מעט לרגע הזה. עכשיו מאחלים לכם ליהנות מכל מה שבא אחריו- לבנות יחד בית, למלא אותו בסיפורים משלכם ולצבור עוד המון רגעים ששווה לשמור.
קרדיטים לספקים שליוו את החגיגה:
לוקיישן: שמורתהניהול אירוע: סהר, פלפלתצילום סטילס: כתום צלמים צילום וידאו: עמי אהרונוביץ
דיג'י: פיצי, שיר פרץ
איפור ושיער: אור אסייג
שמלת כלה: איילת אהבים
עיצוב: מיכל בנבנישתי
מגנטים: תומר ברנס
עריכת טקס החופה: הרב חיים ציוני
מיתוג ואיורים: עידן שתיל
כתבות נוספות שיעניינו אתכם:
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
תמונה: כתום צלמים
