נשארו רק 8 ימים...
זה פשוט הזוי. אני לא קולטת שזה כבר אוטוטו קורה...חצי שנה של הכנות. חצי שנה של בירורים, טלפונים, השוואות, פגישות, מדידות, קניות, קיצוצים, ויכוחים, התרגשות.שמלה, מכנסים וחולצה, אולם כמובן, טעימות- אז למה שינו את התפריט?, תאורה והגברה- כלול או לא? איזה אלבום? זהב לבן או צהוב? על איזה נייר מדפיסים הזמנה? רגע, את מי בכלל מזמינים? איפה עושים צילומי פוזה? ומה אמא שלו תלבש? ואיך אמא שלי תתאפר? האבות יהיו עם חליפה? עם איזה שיר נכנסים? מה המצבע של המפיות? נר חדש או משומש?ולא לשכוח, שבין לבין גם לומדים, ועובדים, וצריך לנקות את הבית, וללכת לסופר, ולרדת עם הכלב. ובעוד שמונה ימים, נהיה חתן וכלה... נקום בבוקר, ואני אסע להתארגן אתצל ההורים, ויסרקו ויאפרו אותי (פעם אחת אני רוצה להיות זו ש"נראית כל כך טוב, נו בטח, עם מאפרת וספר צמודים גם אני יכולה להיראות ככה..."), והוא יבוא - אני מקווה שיתרגש- וניסע להצטלם.. וניסע לאולם (סליחה, לגן...), ונחכה במתח לאורחים, ונתחבק, ונלחץ ידיים, ונצטלם עם הדודה, ונצעד לחופה, הוא יכסה אותי, ונעמוד רועדים, והוא יענוד לי טבעת וישבור את הכוס, ונהיה זה של זו לעד. אמרתי כבר שזה הזוי?
0