חוות התבלינים בגלבוע

אין לנו הרבה מילים לתאר כמה קסם היה ביום החתונה שלנו בזכות המקום המיוחד הזה! האויר, האוירה, הזרימה, השירות והחיוך- עשו לנו כלכך טוב על הלב וגרמו לנו להיות מאושרים!! אז תודה ענקית, ג'ג'בש וקמה.

התחתנו ב25.9.2015 בחוות התבלינים בגלבוע, חתונת שישי, והחוויה היתה פשוט מדהימה. האווירה היתה קסומה, הנוף מדהים, אוכל מעולה, קינוחים נפלאים. אורן וחני היו נהדרים ותפעלו את האירוע בצורה חלקה! היה מדהים ואנחנו כל כך מרוצים מהבחירה הזו. ממליצים בחום ובאהבה

התחתנו בחוות התבלינים לפני קצת יותר מחודש, בחתונת שישי צהריים שנמשכה עד הלילה. ההחלטה להתחתן בגלבוע לא היתה טריוויאלית עבורינו, משום שרבים מההאורחים שלנו הגיעו מהמרכז. בסופו של דבר, הבנו שחתונה בנוף היפייפה של חוות התבלינים תהיה חוויה מיוחדת מדי מכדי לוותר עליה. ההחלטה הוכיחה את עצמה כאשר כל האורחים שלנו התפעלו מהנוף ומהאוכל המצויין, ואמרו שהיה שווה בהחלט את המרחק. הבחירה להתחתן בחוות התבלינים איפשרה לנו לספק לאורחינו חוויה מיוחדת ושונה מכל שאר החתונות שהם היו בהן. נתחיל בכך שהנוף עוצר נשימה ויוצר אווירה קסומה, ונמשיך בכך שהאוכל הוא כמה רמות טובות מעל אוכל טיפוסי של אירועים - המנות היו מושקעות, מגוונות, וטעימות מאד. אורן היה מקצועי, מסור, וקשוב לגחמותינו. היו כל מיני אלמנטים שביקשנו להוסיף לעיצוב, והצוות בהנהגתו מילא את בקשותינו בתשומת לב רבה - התוצאה הסופית היתה מעל ומעבר לציפיותינו, והחוויה שלנו ושל אורחינו במקום היתה פשוט מושלמת.

הנוף מהמסעדה מדהים וזה הדבר הראשון שכל האורחים אמרו (התחלנו את קבלת הפנים בשש וחצי והמלצנו להגיע מוקדם). דגנית ואורן נהדרים ועושים הכל בשלווה ועלמי מנוחות. את הטעימות ההורים עשו בשבילנו כי לא יכולנו להגיע, ארוחת הטעימות היתה חוויה נהדרת בשבילם והאוכל גם בחתונה היה מצויין.הסידור של הגן בטרסות בגבהים שונים נתן תחושה של חתונה אינטימית, למרות שהיו בה כ - 260 אורחים.המלצרים היו נהדרים ואדיבים, דאגו שיהיה לנו שמח, איחלו מזל טוב בכל הזדמנות ולא הפסיקו לחייך ולהציע עזרה.

המקום פשוט מדהים!מקום האירוע מחולק לטרסות, דבר שעל פניו נראה שלא יהיה "ביחד", אבל זה רק "אילץ" את כולם לרדת לטרסה המרכזית ולהיות איתנו ביחד.אורן ודגנית הם אנשים חמים, אמינים, וקלילים וכיף "לעבוד" איתם.

אכלתי במסעדה ונהנתי מהכל, החל מהנוף ועד לתבלינים הקטנים שעושים את ההבדל

בסופו של סופשבוע בצפון, חיפשתי מקום לארוחת צהריים - ערב בדרכינו הביתה. הודות לליאור, ששת ועוד חברה מרמקול, הזמנתי מקום לחוות התבלינים בגלבוע. חשבתי בהתחלה שזה קצת "יקה" מצידי להזמין מקום למסעדה, כי היא ממוקמת די קרוב לסוף העולם ימינה... כשהגענו, שמחתי לגלות שזו הייתה החלטה נכונה - המקום עמוס עד אפס מקום, כאילו נכנסתי למסעדה ברוטשילד בת"א באותו יום ושעה. אנסה לגולל את החוויה בצורת חלקים : ההגעה - התישבנו בשולחן שערוך ללא מזלגות (רק סכינים) ובלי מלח בשולחן. מילא. המצרית הביאה תפריטים יחסית אחרי הרבה זמן שישבנו וחיכינו. מנה ראשונה -הזמנו פוקצ'ת רוזמרין ולחם בירה. הגיע אחרי זמן סביר, אבל הפוקצ'ה הייתה בצק מבפנים (למרות שהריחה מצוין) - החזרנו את הסוררת למטבח אך השארנו 3 פרוסות של לחם בירה עם אגוזים וממרח עגבניות יבשות. היה נחמד מאד. את הפוקצ'ה ביטלנו לצערנו, כי לחם הבירה עשה את שלו... מנה עיקרית - היא הזמינה מאפה בשר (בתפריט זה מופיע כמאפה עוף). זו פוקצ'ה עגולה בדמות לאפה, ועליה בשר טחון עם טחינה. היה טעים מאד, ושמחנו שביטלנו את הפוקצ'ה. אני הזמנתי קבב, שהגיע על מקל קינמון (במקום שיפוד) שעליו רוטב מיוחד של המקום, יחד עם אורז מצוין - היה טעים מאד, הטעמים היו חזקים וטובים (התבלינים ?), לא השארתי שבויים. סיום - הזמנו שתיה קלה וקפה ויצאנו לDECK לשתות ולהנות מהנוף המדהים משם. זו הייתה שעת ערביים, והרוח הנעימה באקלים הרותח של הקיץ עשו פשוט מצב רוח מצוין.   הערה : את השירות מכניסים בחשבון, כלומר 12 אחוז תוספת, אבל אפשר לבטל כמובן. היה כתוב שגובים תוספת אבטחה - אבל לא גבו.

  חוות התבלינים בגלבוע   את ההכרות שלי עם השף של חוות התבלינים התחלתי בפברואר 2009 עת אירחתי אותו בקהילת האוכל בקפה דמרקר. מאז יש לנו שיחות, ובאחת מהן הוא הזמין אותי למסעדה. לא אגזים אם אומר שחלפה לה חצי שנה עד שהצלחתי להגיע. וכשהגעתי ממש לא הצטערתי . השף אומר שאם אני זוגתי יצאנו מהמסעדה בחיוך מהמסעדה סימן שהיה לנו לא רק טעים אלא גם נעים, בכיף כמו שהוא אומר.   מסעדת חוות בתבלינים הוקמה על ידי זוג מס ב 1994 הרעיה היא בשלנית מעולה ואנשים החלו נוהרים למסעדה. ידידה טובה שלי ממליצה לי שנים להגיע לאכול שם. אבל קשה להזיז אותי מהמחשב. אפילו לתל אביב לוקח לי חודשים להחליט להגיע למסעדה. אבל טארק מדבר איתי כל הזמן ומאז שהתחלתי להכין מג'אדרה קינואה שהו לימד אותי ועוד המון מתכונים המיצים בבטן עובדים. אז לקחתי מלון בטבריה ב 5000 שקל לחופשה שתאפשר לי  להגיע...   הכביש במעלה הגלבוע מוביל לחוות התבלינים. נכון יש קטע של שביל משובש אבל זה שווה. הדרך למסעדה רצופה המון צמחי תבלין. המסעדה מסווגת כצרפתית אולם עם פיוז'ן ים תיכוני מובהק, שוכנת במבנה עץ כפרי וככל הפנים מעוצב כמסעדה כפרית שנעים לשבת בה. אם אתה מרים ראש נעליך צמחי בר ותבלין במגרות. בכניסה בר קטן ונחמד וגם פינת תבלינים ליקרים ותכשירים. אבל לא למהר יש בחוץ חנות " צבעי אדמה "   השולחן שלנו היה מוכן. רק אמרתי ששת וכבר המלצרית מחייכת בשמחה ומובילה אותנו, " השף כבר יצא לקראתך" ואני ממתין בכמיהה. עולם האינטרנט יוצר רשתות חברתיות ובעת האחרונה אני מוצא עצמי נפגש עם שפים ועם בלוגרים וסועדים שהופכים ממש לידידים שלי.   מאחר והייתי אורח המסעדה השף קבע מה נאכל כמובן בהתאמה לרצון שלנו. חמוצי הבית שמכינים לבד הגיעו וגם קנקן מים קרים עם נענע ולימון. המלצרית מגישה משהו מרענן : מרק יוגורט עיזים קר עם שקדים מולבנים פסי פרמזן וליד סלסלת שמנת חמוצה עם ירקות קלויים ונבטי עדשים. מרק  היוגורט ממש מרענן אחרי נסיעה של שעה מטבריה זו ממש פתיחה טובה והשמנת ליד פינוק אמיתי.   והשף טארק יוצא לקראתי מתוך המטבח, אנחנו ממש מתחבקים. געגועים שמעבר לזכוכית קרמו עור וגידים. הפגישה ממש מרגשת אותי, אני שואל כמה שאלות על המקום ועל טארק שעובד שם כבר שנה, ומאחזר מידע ששכחתי מאז ראיינתי אותו לקהילת האוכל בדה מרקר. כעת אני נזכר שבפעם הראשונה ראיתי אותו בתכנית של ישראל אהרוני שאני לא הצלחתי באודישן שלה עם הבמיה. ההפסד כולו של אהרוני.   בעוד השף יושב מגישים לנו צלחת ענקית עם חציל קלוי  ברוטב טחינה עם שמן זית שבא ללגום ממנו, סלט עגבניות קצוץ דק ירקות קלויים שהמלון יכול ללמוד להכין,וגם זיתי קלאמטה מעולים. האמת המלצריות שלכל אורך הארוחה החליפו לנו צלחות וסכו"ם שכחו להביא לנו צלחות אישיות. אבל הייתה פוקצ'ה עם עשבי תיבול שהשף מכין, דקה וטעימה שיחד עימה אפשר לנגב בטחינה המעולה ועם המזלג למשוך מהחציל והירקות. ואני טובל את הפוקצ'ה בכלל בשמן זית שהיה ממש ממש טעים. אני מחליף דעות עם השף ומספר לו שהבן שלי מגדל זיתים ומביא לי שמן זית מעולה מזיתים מסוג פיקואל.   זו העת להציץ החוצה לנוף הנשקף מהחלון- העמק נשקף במלוא הדרו. השף שואל ומציע מנה  עיקרית, אני בוחר בחוויה של פעם ראשונה פילה יען, והיא בוחרת בקרפ ממולא בכבדי עוף טחונים עם תרד וקאשיו מוגש עם בצל מושחם וקשור בסרט מבצל ירוק. אם לפרגן לה הבחירה שלה מיוחדת, המנה  ( טעמתי)  מיוחדת וטעימה מאוד, אפילו בקרפ יש נקודות ירוקות של תבלין ותרד - מלאכת אומנות.   הפילה יען ממולא עם גבינת קשקבל וחזה אווז מעושן ומעל צ'ימיצ'ורי עשבי תבלין מדהים. פילה יען כמוהו כבשר ציד הוא רך יחסית וטעמו כבשר משובח המנה שהוגשה לי כ 600 גרם, אבל מי יכול לסיים מנה כזו אני חותך עוד נתח ועוד נתח ובסוף נכנע כי אני חייב לטעום גם מהמנה של זוגתי.   כעת אני חושב רק על הדיאטנית שלי ומחליט לא ללכת מחר לשקילה, לא עושים צחוק מהמקצוע לא מספיק מלון חמישה כוכבים ולא אל באבור כעת עם האוכל הנפלא הזה אני מרגיש אבוד. וכאלו לחתוך את קו המחשבה שלי השף שואל אותנו על קינוחים, זוגתי אומרת לו רק תה צמחים כי היא מפוצצת. ואני מתפשר על קינוח אחד. אבל השף לא מוותר: עוגת גבינה אפויה, רוטב פירות יער ותאנים כשתאנה טרייה מעטרת אותה ומסביב רוטב מרווה ופיסטוק. אם לא אכלתם אי אפשר לתאר לכם מה אכלנו.   לי מגישים הר געש בסגנון סופלה שוקולד עם רוטב קפה וגלידת טחינה מעוטרת בשערות חלווה וקדאיף ברוטב סילאן וטחינה - מנה סוף   ואז מגיע תה צמחים שמרגיע את הבטן והנשמה.   שף טארק לוקח אותנו לסיבוב קטן לחנות המשפחה של דגנית " צבעי אדמה" ואני קונה ליקרים לא זולים אבל אי אפשר לעמוד בפני לליקר שוקולד תפוז שיישאר בדרך אצל הבת שלי, וליקר ריבת חלב בשבילי וליקר קפוצ'ינו לבת השנייה.   במקום בדיוק מתארגנים לחתונה בערב המסעדה תהה סגורה אבל השמחה רבה עלית להשאיר טיפ למלצרית ויצאנו עם חיוך מאוזן לאוזן כשזוגתי לחשה לי " ארוחת מלכים"   גילוי נאות הייתי אורח של השף והמקום   חוות התבלינים דרך נוף הגלבוע שווה להגיע.   טארק שהואן  מספר כי למד טבחות בהדסה בירושלים וניהול והקמת מטבחים במכללת משלב בתל אביב וכן קורס קונדיטוריה אצל אסטלה. עבד ב"מאסטר חומוס", אחר כך התקדם ועבד כסו שף במסעדת "פורמג'ו" האיטלקית בראשון לציון ובקייטרינג "פרי הארץ".6  שנים כסו שף בהמשך היה  השף של מסעדת "קלע דוד" ושל מסעדת "קפה נמרוד" בנמל תל-אביב וכיום הוא מנצח על המטבח של מסעדת "חוות התבלינים בגלבוע".    

הגענו במסגרת טיול לצפון למסעדה המוכרת כל כך - אחרי הרבה שנים ששמעתי המון וניסיתי להגיע, וכל פעם לא התלחתי מסיבות שונות ומגוונות. המקום היה מלא (אבל במרפסת אפשר לבוא על בסיס מקום פנוי, ולמזלנו, היה). הנוף עוצר נשימה, האויר טוב, והאוירה נעימה. כמעט התקלקלה בעקבות ענן עצום של יתושים או ברחשים שהתמקמו מעל השולחן שלנו (המלצרית ה"המומה מהפעם הראונה שזה קורה" אעלק), אבל היה שולחן נוסף ועברנו אליו. התחלמו עם וריאציות כבדים (44 ש"ח)   שהיו לא רעים (הכבדים) אבל לא ממש מתאימים (הוריאציות) - כאילו משהו לא הסתדר טוב במנה השלמה.  אולי הרוטב, לא ממש ברור.           הקרפצ'יו בקר  () היה מעולה (43 ש"ח), אם כי גם שם היה חסר משהו במנה הכללית (אולי פחות מדי רוטב, פחות מדי לימון.. בטוח שזה היה מלוח מספיק..).המשכנו לעיקריות, מלווים ביין תוצרת המקום, שלא היה מובחר למדי ומאוד צעיר. נחמד לטעום משהו ממש מקומי, אבל אפשר לוותר עליו אם מחפשים משהו טוב.העיקריות הגיעו: פילה מניון (מדליוני פילה עגל צלויים בגריל, מושחמים בפורט (220 גר')על מצע פירה ירקות שורש ועשבי תיבול- 105 ש"ח) - היה מעולה, אם כי לא חם מספיק, והרוטב היה מאוד מדויק ומתאים למנה הכללית. עשבי התיבול, טוב נו, אם כאן היה פישול אז היתה בעיה עם כל הקונספט של המקום לא? לקינוח הזמנו פינוקי שוקולד ( עוגת שוקולד, אצבע שוקולד פריכה, טרין שוקולד, טראפלס שוקולד, 37 ש"ח)שהיו, כמו שאר המנות, מעולים בזכות עצמם אבל לא כל כך מחוברים זה לזה.לסיכום הענין: המקום מאוד מענין, שווה ביקור, יפיפה. האוכל עצמו טעים, אבל השילובים חסרים.

מדהימים מקסימים, אוכל מדהים, מקום חלומי- חובה ללכת לראות, מקסימום מתפנקים בארוחה משובחת במסעדה שם. אין אדם שלא נהנה שם!