כששליו, כלה מספרת במועדון 'כלות מספרות' התארסה בספטמבר האחרון, היא כבר לא הרגישה כמו כלה טירונית. בחודשים שקדמו לאירוסים היא ליוותה את החברות הקרובות שלה ביום הגדול שלהן, ובין חתונה לחתונה החבורה הפכה כמעט לצוות הפקה קטן: מחלקות תפקידים, בוחרות דרס קוד ודואגות שהכלה תהיה רגועה. תוך כדי, שליו גילתה שהיא לא רק מלווה את החברות שלה, אלא גם אוספת תובנות לקראת החתונה של עצמה, שתתקיים ב
אולם 5.91 בנתניה ממש בקרוב.
ביקשנו ממנה לפתוח את היומן האישי שלה ולשתף בכל מה שלמדה בדרך.
מאפס ניסיון למלווה מקצועית
אם הייתם פוגשים אותי לפני שנה ושואלים אותי מה בדיוק עושה מלווה, כנראה שלא הייתי יודעת לענות. חשבתי שמלווה היא פשוט חברה טובה שנמצאת ליד הכלה, מצטלמת איתה, מחזיקה לה את הזר ואולי מסדרת את השמלה מדי פעם. ואז יסמין, הכלה ראשונה בחבורה שלנו, התחתנה.
הגענו לחתונה שלה הכי נרגשות בעולם, אבל גם הכי חסרות ניסיון. לא ידענו שצריך לחשוב מראש על ארוחת צהריים כדי שהכלה לא תישאר רעבה, לא ידענו שמישהו צריך להזכיר לה לשתות מים, ולא הבנו כמה דברים קטנים קורים מאחורי הקלעים בזמן שכולם עסוקים בהתרגשות.
מה שאני הכי זוכרת מאותו יום הוא שפשוט זרמנו עם מה שקורה. עשינו את הכי טוב שידענו, אבל רק בדיעבד הבנו כמה דברים פספסנו.
תמונה: צילום: יונתן חנוכה
גלושא צלמים
עם כל חתונה למדנו משהו חדש
היו כל כך הרבה דברים קטנים שאף אחד לא מספר לך עליהם מראש- מי דואג שהכלה תאכל, מי מחזיקה את הטלפון שלה כדי שתוכל להתנתק לכמה שעות, מי זוכרת להביא כפכפים או סיכת ביטחון בדיוק כשצריך. מאז עברו עוד כמה חתונות, וכל אחת מהן לימדה אותנו משהו חדש. בלי ששמנו לב, הפכנו מחבורה של חברות לצוות שעובד יחד.
היום, עוד לפני כל חתונה, הכלה שולחת לנו רשימה מסודרת של כל מה שצריך לקחת. לכל אחת כבר יש תפקיד משלה. אחת אחראית על ערכות ההתארגנות בשירותים, אחת דואגת לתפריטים, אחת מוודאת שהכלה אוכלת בזמן, ואחת פשוט נשארת לידה, כדי שהיא לא תרגיש לבד.
לפעמים אני צוחקת שכל אחת מאיתנו כבר יכולה לעבוד כמפיקה. זה אולי נשמע מוגזם, אבל כשמלווים שוב ושוב חברות אהובות, מתחילים להבין כמה עבודה יש מאחורי היום הזה, וכמה שקט אפשר לתת לכלה כשכל אחת יודעת בדיוק מה התפקיד שלה.
מאז שהתארסתי, אני כבר לא רואה חתונות אותו הדבר
פעם הייתי מגיעה לחתונה כדי ליהנות. הייתי רואה שמלה יפה, אוכל טוב וריקודים עד אור הבוקר עם החברים שלי. היום אני שמה לב לדברים נוספים: למשל איכות השמלה- אני בודקת איך סוגרים את השמלה, אם יהיה קל לפתוח אותה אחר כך, מה קורה אם התסרוקת מתחילה להתפרק באמצע הערב, איך הצלם מתנהל מול הכלה, איך המאפרת מרגיעה אותה כשיש לחץ, ואפילו אם מישהו דואג להביא לחתן ולכלה כוס מים בין לבין.
לצד התובנות האלו, התחדדה אצלי תובנה נוספת, חשובה לא פחות: כל חתונה נראית ומרגישה אחרת. יש כלה שחולמת על אולם מפואר, ויש מי שמעדיפה אירוע אינטימי. אחת תשקיע בעיצוב, אחרת תבחר להשקיע דווקא בצלם או במוזיקה. יש חתונות שהזוג מקבל מלא עזרה מההורים, ויש חתונות שהזוג מארגן הכל לבד מא' ועד ת'.
לכל זוג יש את הסיפור שלו, וכל חתונה צריכה להיראות כמו האנשים שעומדים במרכזה, לא כמו החתונה שהייתי בה בשבוע שעבר.
כשחתונה הופכת לפגישת הכרות עם ספקים
אחד הדברים שאני הכי מודה עליהם בתקופת האירוסים שלי, הוא שיצא לי לראות כל כך הרבה ספקים בפעולה, ממש בתוך היום עצמו. ראיתי איך צלם מדבר לכלה כשהיא לחוצה, איך הוא מצליח להצחיק אותה ברגע הנכון, או איך הוא משתלב בלי להשתלט על האירוע. כך בדיוק הגעתי לבחירה המדויקת של צלם הוידאו שלי- ראיתי אותו עובד בחתונה של חברה, והתחברתי לאנרגיות שלו.
גם את צלם המגנטים בחרתי בעקבות אחת החתונות, ואפילו סגרתי אותו גם עבור חברה נוספת. (בתכלס, היה לי הרבה יותר קל לקבל החלטה אחרי שכבר ראיתי אותו בעבודה).
אבל היו גם מקרים הפוכים: היה ספק שהייתי בטוחה שאבחר, עד שפגשתי אותו בשטח. פתאום הבנתי שאני פחות מתחברת לצורת ההתנהלות שלו. זו אחת המתנות שקיבלתי מההשתתפות בכמה וכמה חתונות, היום אני יודעת שאין תיק עבודות שיכול לספר את כל הסיפור. לפעמים שעתיים בחתונה של חברה מלמדות הרבה יותר מכל עמוד אינסטגרם.
הדרס קוד הוא רק התירוץ
אם הייתם שואלים אותי פעם מה אני חושבת על דרס קוד, כנראה שהייתי אומרת שזה סתם עוד כאב ראש. והאמת? כשמבקשים מכל האורחים להגיע בצבע מסוים, אני עדיין לא תמיד מתחברת לזה. זה יכול להיות לא נוח, במיוחד עבור בני משפחה מבוגרים שפשוט רוצים להגיע ולשמוח.
אבל אצל המלוות אני רואה את זה אחרת. אצלנו בחבורה לכל חתונה יש צבע משלה- פעם סגול, פעם בורדו, ובחתונה שלי כולן כבר יודעות שהן יגיעו בצהוב. זה לא רק יפה בתמונות, אלא נותן תחושה שאנחנו באמת חלק מהחוויה של אותו יום. לא רק באות לשמח את הכלה, אלא עוברות איתה את כל הדרך עד החופה.
ברור שלא תמיד זה פשוט. בתקופת המלחמה עם איראן, למשל, כמעט לא הצלחנו למצוא בגדים סגולים בגלל העיכובים במשלוחים משיין. התרוצצנו בין חנויות עד שמצאנו פתרון. היום אני כבר לא זוכרת את הסאגה של החנויות והעיכובים, אבל אני כן זוכרת את ההתרגשות כשהסתכלנו אחר כך על התמונות וראינו את כולנו עומדות יחד.
עם הזמן הבנתי שהדרס קוד הוא בכלל לא הסיפור. הוא רק תזכורת למסורת קטנה שנוצרה בינינו. בכל חתונה אנחנו משחזרות כמעט את אותם הרגעים - מתארגנות יחד, מלוות את הכלה למפגש, צוחקות בין צילום לצילום, ובסוף עומדות סביבה רגע לפני החופה. התמונות אולי דומות, אבל בכל פעם הן מספרות סיפור אחר, כי בכל פעם אחת מאיתנו היא זו שעומדת במרכז, והאחרות שם כדי להפוך את היום שלה לקצת יותר רגוע.
צילום: לירן לוינוביץ
צילום: עידו סיטבון
בסוף, אלו לא הדברים שחשבתי שאזכור
ככל שאני מתקרבת לחתונה שלי, אני מוצאת את עצמי חושבת פחות על כל הפרטים שחשבתי שפעם יהיו הכי חשובים. כבר פחות מעסיק אותי אם תהיה אטרקציה כזו או אחרת, או אם מישהו ישים לב בדיוק לסידור הפרחים שבחרנו. אחרי כל כך הרבה חתונות שליוויתי, הבנתי שהזיכרונות שנשארים איתי הם בכלל אחרים. אני זוכרת תסרוקת שהתפרקה, וכולנו עמדנו יחד וסידרנו אותה תוך כמה דקות כאילו התכוננו לזה כל החיים.
אני זוכרת איך באחת החתונות, בזמן המלחמה עם איראן, החלטנו לקחת לחברה שלנו את הטלפון. לא רצינו שכל ההתראות והפושים ילחיצו אותה ביום שלה. אפילו כשהחתן התקשר, אמרנו לו בחיוך: "היא מנותקת מהעולם עד אחרי החופה". רק מאוחר יותר באותו ערב היא גילתה בכלל מה קרה בחוץ.
דווקא הרגע הזה נשאר איתי. הוא הזכיר לי שלפעמים התפקיד הכי גדול של מי שמלווה אותך הוא פשוט לשמור על הבועה הקטנה שיצרתם ליום אחד.
זו גם הסיבה שהיום אני חולמת על חתונה שונה ממה שדמיינתי לעצמי פעם- אולי פשוטה יותר. לא פשוטה במובן של להשקיע פחות, אלא פשוטה במובן של להיות מוקפת באנשים הנכונים. אנשים שלא רק יעזרו כשהתסרוקת תתפקשש או כשהלו"ז ישתנה, אלא כאלו שידעו להסתכל עליי ולהבין בדיוק מה אני צריכה, גם בלי שאבקש.
תמונה: צילום: עידו סיטבון
רגע לפני שאני הופכת לכלה, רציתי לשתף אותך
- אל תתני לרעשי הרקע להכתיב לך מה לעשות - אם יש משהו אחד שהייתי רוצה להגיד לכל חברה שמתארסת, זה לא איך לבחור אולם או ספק. הייתי מזכירה לה לא לתת לרעש שמסביב להכתיב לה איך החתונה שלה צריכה להיראות. בסופו של דבר, תמיד יהיה מישהו שעשה משהו גדול יותר, יקר יותר או מרשים יותר.
- קחי את הדברים בפרופורציה - יש משהו מוזר בללוות כל כך הרבה כלות. במשך חודשים החתונה היא מרכז העולם שלך- את מתכננת, מתלבטת ומדברת על כל פרט קטן. ואז מגיע הערב, ותוך כמה שעות הוא כבר הופך לזיכרון. אולי דווקא בגלל זה הפסקתי לחשוב שהכול חייב להיות מושלם. ראיתי כלות שהיו בטוחות שמשהו קטן יהרוס להן את היום, ובסוף הן כמעט לא זכרו אותו. מה שהן כן זכרו היה מי היה לידן, מי הצחיק אותן ברגעי הלחץ, ומי דאג להן בלי שהיו צריכות לבקש.
מיטל הלוי וסרמאז אותה חתונה ראשונה של יסמין עברתי כבר כמה וכמה חתונות. בקרוב יגיע התור שלי, ואני מקווה להצליח להתמקד בדברים החשובים ולתת לחברות שלי להיות בשבילי בדיוק כמו שאני השתדלתי להיות בשבילן לאורך כל הדרך.
כתבות נוספות שיעניינו אתכם:
תמונה: גלושא צלמים
