החלום שלהם, בדרך שלהם: החתונה של ליז ואלעד

כשליז ואלעד הכירו ב-2021, שניהם היו עובדים סוציאליים שעבדו בהוסטל לבוגרים על הרצף בתל אביב. הם שובצו לאותן משמרות לילה, הפכו לחברים הכי טובים, והיו, כמו שליז מתארת בחיוך, "הוורק ווייף אחד של השני". רק שהיה פרט קטן, ממש שולי, שסיבך את הסיפור: שניהם היו בזוגיות עם אנשים אחרים.

למרות הכימיה המיידית, הקשר נשאר חברי לחלוטין. ואז, כמעט כמו תסריט שאף אחד לא היה חשב לכתוב, בשבוע מסוים שתי מערכות היחסים שלהם הסתיימו. פתאום שני החברים הטובים מצאו את עצמם פנויים, ומה שהתחיל כחברות הפך מהר מאוד לזוגיות שהרגישה, לדבריהם, ממש Meant to be.

ליז ואלעד המשיכו לעבוד ולבלות יחד ואחרי פחות משנה כבר עברו לגור יחד. באותו שלב הם עוד לא ידעו שהדרך לחתונה שלהם תהיה ארוכה ומפותלת הרבה יותר ממה שתכננו.

כמו הרבה זוגות, גם ליז ואלעד דיברו די מהר על חתונה. למעשה, כבר אחרי כמה חודשים אלעד התחיל להתעניין בטבעות, והשניים אפילו דמיינו איך תיראה הצעת הנישואין. אבל אז החיים החליטו לכתוב עבורם תסריט קצת אחר: אחרי שעברו להתגורר יחד בקריית שמונה, הגזרה בצפון התחממה. בן רגע הם מצאו את עצמם מפונים מהבית, עוברים בין בית ההורים, וילה בחדרה, דירת שותפים בחיפה ועוד כמה תחנות מעבר. בתוך כל חוסר היציבות הזה, חתונה הייתה הדבר האחרון שאפשר היה באמת לתכנן.

"היה לנו ברור שנתקדם לכיוון חתונה" ליז משתפת, "אבל פשוט לא היה לנו רגע אחד של שקט לעצור ולתכנן." בדרך היו גם לא מעט רגעים שבהם היא הייתה בטוחה שזה סוף סוף עומד לקרות. בטיול לגאורגיה ביום השנה שלהם, ליז ציפתה שאלעד יכרע ברך. אבל בכל פעם משהו אחר דחה את הרגע. בדיעבד היא חושבת שהסיבה הייתה הרבה יותר פשוטה: "לא היה לנו בית במשך תקופה ארוכה, ואלעד פשוט הרגיש שזה לא הזמן. הוא אפילו כבר ידע איזו טבעת הוא רוצה, אבל החיים היו חזקים יותר מהתוכניות."

בסופו של דבר, דווקא בטיול לתאילנד, כשהיא כבר כמעט הפסיקה לצפות, זה קרה. אחרי ביקור אצל הקפיבארות האהובות על אלעד ושיטוט בין שדות האורז, אלעד כרע ברך והציע לה נישואין. בלי צלם מקצועי, בלי הפקה מתוכננת, רק שניהם, מצלמת גו פרו אחת והרבה התרגשות.

אבל גם הפעם, החיים חיכו להם עם תפנית נוספת. ביום שבו נחתו בחזרה בארץ, ליז קיבלה שיחת טלפון מאביה שבישר לה על פטירת סבתה ברוסיה. במקום להתחיל לתכנן חתונה, היא מצאה את עצמה אורזת מזוודה נוספת, הפעם ללוויה. כשחזרה לארץ, היה לה קשה לחזור למוד של תכנון החתונה. ואז, במקרה, היא נתקלה במודעה של שלי גולן, מנהלת מועדון כלות מספרות החליטה להצטרף. בדיעבד, היא מספרת שזו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלה לאורך כל הדרך. "מעבר לזה שחפרתי שם גם על דברים שלא תמיד היו קשורים לחתונה" היא צוחקת, "זו הייתה ממש קבוצת תמיכה." 

דרך הקהילה היא הכירה חלק מהספקים שליוו אותה ביום הגדול, אבל מבחינתה הערך האמיתי היה דווקא התחושה שהיא לא עוברת את התקופה הזו לבד. לכל התלבטות, חשש או רעיון, תמיד הייתה מישהי שכבר חוותה את זה לפניה. כמה ימים לפני החתונה, הגיע רגע שליז לא יכולה לשכוח. שלי מנהלת המועדון שלחה לה בחזרה את לוח ההשראה (Vision Board) שהכינה בתחילת הדרך שלה במועדון. ליז הסתכלה עליו, ואז על רשימת המשימות האחרונה שלה, ופתאום נפלה לה ההבנה: כל מה שהיה עד לפני כמה חודשים אוסף של תמונות, צבעים וחלומות, הפך למציאות אחד לאחד!
"פתאום הבנתי שכל מה שישב לי בראש כל כך הרבה זמן באמת קרה. זה היה מרגש!"

עוד לפני שהתחילו לחפש מקום לחתונה, לליז ולאלעד היה ברור מה הם מחפשים: לא אולם מפואר, אלא מקום שירגיש כמו סופ"ש מפנק עם האנשים שהם הכי אוהבים. כזה שאפשר להישאר בו עד הבוקר, לישון בשטח ופשוט להיות יחד. בהתחלה הם חיפשו לוקיישן בצפון, אבל בעקבות המלחמה והחשש של המשפחות מהמרחק נאלצו לוותר על הכיוון. ואז, כמעט במקרה, הם קבעו פגישה במקום שבכלל לא התכוונו להגיע אליו. אחרי שהתבלבלו בין מזכרת בתיה לזיכרון יעקב, הם כבר התקשרו לבטל.

בעל המקום עצר אותם במשפט אחד: "כבר הגעתם עד לכאן. מקסימום תראו סוסים ותיהנו." הם המשיכו, וכמה דקות אחר כך כבר ידעו שמצאו את המקום שלהם. חוות בלו סקיי, חווה שיקומית לסוסים, הייתה הרבה יותר מלוקיישן מבחינתם. היא הציעה את כל מה שחיפשו: טבע, מרחב ללינה ואווירה קהילתית, אבל גם התחברה לעולם הערכים שלהם. שניהם עובדים סוציאליים, וליז אף למדה תרפיה באמצעות בעלי חיים, כך שהבחירה במקום כזה הרגישה כמעט מובנת מאליה.

אם תשאלו את ליז מתי התחיל פרויקט ה-DIY שלה, כנראה שהיא תתקשה לענות. מבחינתה, מהרגע שהתארסה, כל רעיון קטן הפך לעוד הזדמנות להכניס את האישיות של השניים אל תוך האירוע.

"אני מאוד אוהבת ליצור," היא מספרת, "והיה לי ברור שאני לא רוצה להיכנס לפינטרסט, להעתיק רעיונות ולסמן וי. רציתי שכל מי שיגיע ירגיש שהוא הגיע לחתונה שלנו". בחודשים שלפני האירוע הבית שלהם הפך לסטודיו קטן. שולחן האוכל התמלא בניירות, צבעים, סרטים, מדבקות, הדפסות וחומרי יצירה, ולידו ישבה כלה אחת שהשקיעה שעות כדי לספר סיפור. לחתונה היה קו עיצובי ברור: גוונים עמוקים של בורדו, נגיעות טבע, אווירת קליפורניה והמון אלמנטים אישיים.

האורחים קיבלו פאוצ'ים ממותגים, ערכות 'הנגאובר' לבוקר שאחרי, שלטים מאוירים, משחקים, שילוט שהוביל בין המתחמים השונים, עיצובי שולחן, מיתוג אחיד ואפילו איורים של החתול שלהם, שהפך לכוכב לא רשמי של האירוע. כל פרט עוצב כך שיכין את האורחים למה שמחכה להם: לא עוד חתונה סטנדרטית, אלא סוף שבוע קטן בטבע.

ליז מודה שאחרי כל כך הרבה שעות של תכנון, היה לה קשה לשחרר שליטה. אבל מהר מאוד היא הבינה שהיא מוקפת באנשי מקצוע שמאמינים בחזון שלה בדיוק כמוה. החל מהצוות הנהדר והמכיל של בלו סקיי, דרך סהר מחברת פלפלת שלקחה את המושכות, תכננה את הקונספט של החתונה, הרימה הכל, התמודדה עם בלת"מים ועיצבה את המקום בצורה מעלפת, הצלם תומר רבינוביץ, רב אומן בתחומו שהפך לעוד מלווה, ליהי סבר המאפרת הקשובה והמקסימה, מעצבת השיער ורוניקה זנינה שהפתיעה בלוק אסוף ומורם שהחמיא בטירוף, הדיג'יי המוכשר ניב אוזן שהרים את הרחבה מ-19:30 עד 1:00 בלילה ברציפות, וכל שאר הספקים- כולם זרמו עם הרעיונות, חשבו יחד איתם על הפרטים הקטנים והפכו את החלום למציאות.

אחד הדברים שהיו הכי חשובים לליז ולאלעד היה שהאורחים לא ירגישו שהם רק באו לחתונה, הם רצו שהם יהיו חלק ממנה. לכן לצד הריקודים, החופה והאוכל, הם יצרו אינספור רגעים קטנים שהזמינו אנשים לעצור, להסתובב, לדבר, לשחק ולהכיר אחד את השני.

במהלך החתונה נוצרו שיחות אינטימיות בין משפחה וחברים שלא הכירו קודם, צחוקים ומשחקי קופסא בשלוש בלילה ותחושה כללית של פאן. האורחים עברו בין מתחמי החתונה, ישבו על מחצלות ופינות ישיבה, רקדו, שתו, הכירו אנשים חדשים ופשוט נהנו. מי שהתעייף פרש לישון, ומי שעוד נשאר עם אנרגיות המשיך לצפות בזריחה.

גם את סדר הערב ליז ואלעד החליטו לעשות קצת אחרת. במקום לשלוח את האורחים מהקבלת פנים ישר לחופה, הם הלכו על חתונה הפוכה ופתחו דווקא עם האוכל.

את השף הנודד הם הכירו אחרי לא מעט חיפושים והמלצות, כולל דרך mit4mit ומנהל החווה, וחיפשו במיוחד קייטרינג שמכיר חתונות שטח ויודע לעבוד בתוך הקונספט הזה. במקום ארוחה כבדה ומסודרת חיכה לאורחים בופה עשיר של מנות קטנות: מדגים נאים ובשר ועד פיצות' עם עמדות הגשה ששמרו על אותו קו לאורך האירוע. אפילו על השולחנות חיכו תפריטים, כדי שאף אחד לא יפספס משהו שווה.

הרעיון מאחורי החתונה ההפוכה היה מאוד "ליז ואלעד": קודם תגיעו, תאכלו, תסתובבו ותיכנסו לאווירה, ואז נתכנס כולנו לרגע שבאמת חשוב לנו.

גם החופה לא הגיעה עם טקסט מוכן מראש. ליז ואלעד בחרו ביעל זמיר-סלע עורכת טקס אלטרנטיבי וביבליותרפיסטית, שאליה הגיעו דרך mit4mit. עוד לפני האירוע הם נפגשו איתה כדי לדבר על הזוגיות שלהם, על מה חשוב להם ועל הדברים שהם רוצים לומר זה לזו. "זה כמעט הרגיש כמו סשן זוגי", מספרת ליז. "היא הצליחה לקרוא אותנו ממש יפה". במקום כתובה מסורתית הם יצרו יחד הסכם אהבה אישי, ורבע שעה לפני החופה יעל אפילו לקחה אותם הצידה לרגע משותף לפני שכל האורחים הצטרפו.

על הנייר, ליז ואלעד כבר היו נשואים. אבל את הרגע שבו הם אומרים את הדברים שלהם מול המשפחה והחברים, הם לא רצו לפספס. וכשהטקס הצליח לרגש אפילו את אחיה של ליז, היא ידעה שמשהו שם עבד. "אפילו אח שלי הסובייטי בכה", היא צוחקת. "וזה הישג". 

אם עד אותו רגע עוד היה למישהו ספק שמדובר בחתונה קצת אחרת, הוא נעלם לחלוטין כשהגיע הזמן... לתספורת. אלעד גידל שיער לתפארת כבר 6 שנים, במיוחד כדי לתרום אותו באהבה. הם ציפו במיוחד לרגע הזה: כבר באמצע הרחבה אלעד התיישב על כיסא, חבר ניגש עם מכונת תספורת, ותוך כמה דקות כבר עיצב לו תספורת חדשה, לעיני כל האורחים.

"זה כל כך אלעד," משתפת ליז. "האמת? זה אפילו לא הרגיש לנו חריג." ובדיוק כמו התספורת, גם כל שאר האירוע לא ניסה להתאים את עצמו לכללים. הוא פשוט התאים לזוג שלנו.

כששואלים את ליז מה היא הכי זוכרת מהחתונה, היא לא מדברת על העיצוב, על האוכל או על אחד מפריטי ה-DIY שהשקיעה בהם כל כך הרבה שעות. היא מדברת על האנשים.

"הסתכלנו מסביב וראינו את כל מי שאנחנו אוהבים במקום אחד", היא מספרת. "המשפחה, החברים מהצבא, מהלימודים והעבודה. לראות את כולם מדברים אחד עם השני, יושבים יחד, רוקדים ונשארים עד הבוקר- זו בדיוק הייתה התחושה שקיווינו ליצור."  

אל תפחדו לעשות דברים אחרת. "בהתחלה היו לא מעט אנשים שהרימו גבה כששמעו על הקונספט של החתונה" היא משתפת. "חוות סוסים? לינה בשטח? מסיבת טבע? אבל אם יש משהו שלמדתי, זה שלא כולם חייבים להבין את החלום שלכם. אם משהו מרגיש לכם נכון, לכו עליו."

החתונה של ליז ואלעד מוכיחה שלא צריך ללכת לפי הטרנדים כדי ליצור אירוע שאנשים לא ישכחו. מספיק להישאר נאמנים לעצמכם, לחלומות שלכם ולדרך שמרגישה לכם נכונה. כשכל החלטה נובעת ממי שאתם באמת, התוצאה היא חוויה בלתי נשכחת גם לכם וגם לאורחים שלכם.

קרדיטים לספקים שלקחו חלק בחגיגה:
לוקיישן: בלו סקיי

איפור: ליהי סבר
דיג'יי: ניב אוזן
עיצוב שיער: ורוניקה זנינה
צלם סטילס: תומר רבינוביץ
מגנטים: הצלם עם הדובי
שמלת כלה: פלורה

לוק שני: כלה קלה
עיצוב והפקת אירוע: סהר מחברת פלפלת